הבלוג
בהודו לא עושים עניין מג׳וקים.
ביפן כן. (אשכרה חקרו את זה) כשילד בהודו רואה ג׳וק, הסביבה שלו לא מתרגשת, אין דרמה, אף אחד לא נגעל.ביפן כן. אותם זה מגעיל ומפחיד.
אני לא יודע למכור.
אני כן יודע לחבר בין נקודות ולספר סיפור.זה איזור הגאונות שלי, וכשצריך למכור אני מפעיל אותו. ******** לכל אחד יש משהו שהוא ממש טוב בו.
לא צריך להיות סטוריטלר כדי לספר סיפור.
רוצים לספר סיפור? קחו את מה שיש לכם בראש, תכתבו אותו במרכז של דף לבן. עכשיו תכתבו גם את מה שקרה לפני, ואת מה שקרה
הנוסחא.
לנייקי יש את שלה.לסטארבקס יש את שלה.לפרידה קאלו היה את שלה.לבוסית שלך יש את שלה. אין נוסחא להצלחה. יש נוסחא להצלחה של מישהו.היא נקראת תרבות,
בסדר.
במשבר הכלכלי של 2008, כשכל החברות דיווחו על ירידה בהכנסות, מנכ״ל אחד החליט לצאת לתקשורת ולדווח שהיה להם ״רבעון ממוצע״.המניה הגיבה בעליה וכולם היו מרוצים.
365 הזדמנויות לתקן.
״אם אתה מפרסם תוכן פעם בשבוע, תוכל לתקן את מה שעשית היום רק בעוד שבעה ימים.״ ״אבל אם אתה מעלה תוכן כל יום, יש לך
מי קבע שצריך לגדול?
כשילד נופל ומקבל מכה, הדבר הראשון שהוא עושה זה לבדוק אם יש סביבו אנשים. אם יש אנשים, הוא מתחיל לבכות.אם אין, הוא קם וממשיך לשחק.
הקהל מעצב את החווייה.
כשילד נופל ומקבל מכה, הדבר הראשון שהוא עושה זה לבדוק אם יש סביבו אנשים. אם יש אנשים, הוא מתחיל לבכות.אם אין, הוא קם וממשיך לשחק.
לא באג, פיצ׳ר.
אם במסעדה לא יסכימו להביא לך צלחת או סכו״ם, כנראה תתלונן (בצדק) שהשירות גרוע. אבל כשאתה מזמין כרובית במסעדה של אייל שני זה מגיע על
מעניין? מוזמנים לשתף…

מי אני?
שמי יהודה רייזנר, ואם תרצו לבלוט ליד אנשים אחרים אני יכול לסייע.
אני עוזר לעובדים בארגונים לחבר את הנקודות, למצוא את איזור הגאונות שלהם ולהפוך אותו לכלי עבודה.
זה איזור הגאונות שלי.
אני מאמין שהדרך לבנות את המיתוג שלנו היא לגלות במה אנחנו שונים ולעשות עם זה הבדל.
גר בהוד השרון, נשוי לנועה ואבא לשירי (11) ונבו (6).
