כשהם רואים את הסטטיסטיקה של עסקים שנסגרים בכל שנה, הם אומרים ׳אמרתי לכם?׳.
כשהם מסתכלים על מישהו שלא מצליח לגייס כסף במימון המונים הם מרגישים טוב, כי זה מוכיח שהם צדקו כשלא התחילו בזה בעצמם.
זו הסיבה שאנחנו ׳אוהבים׳ לראות מישהו נופל כלכלית.
זו לא שמחה לאיד, זה האישור שאנחנו נותנים לפחד שיש לנו בראש. זו הזדמנות להגיד לעצמנו ׳רואה? צדקת.׳
אז הפסימיים צודקים, אבל האופטימיים הם אלה שמשנים דברים, הם אלה שזוכים בקופה של משמעות, הם אלה שבסוף מגשימים חלום.
אז אתה יכול להיות צודק, או שאתה יכול להירטב בטיפות של החיים. זו רק בחירה.