אפשר לבחור מתוך ה 24 כאן למטה, מה הדבר האחד שהולכים להפסיק לעשות.
אני הולך להפסיק את מס׳ 16.
איזה אתם?
- לא ללכת לפגישה, אם אני לא יודע איזו החלטה רוצים לקבל.
- לא לקבל החלטות בזמן כעס, ולא להבטיח הבטחות בזמן שמחה.
- לא לשאול האם אפשר, אלא האם כדאי.
- לא להיות שופט, להיות מורה.
- לא לשאול איפה יש פחות בעיות, אלא איפה יש יותר יכולות.
- לא להתחיל סיעור מוחות בקבוצה. סיעור מוחות מתחילים לבד.
- לא לאכול בצלחות גדולות, אלא בקטנות (כדי לאכול פחות).
- לא לשים את המנהלים כי טובים על הבעיות הכי גדולות, אלא על ההזדמנויות הכי גדולות.
- לא ללכת אוטומטית על הרעיון הראשון שעולה לי לראש (כי הוא כמעט תמיד קלישאה).
- לא לשאול ילד איך היה בשיעור, אלא מה הוא עשה בהפסקה.
- ״לא להסתכל בצלחת של מישהו אחר, אלא אם זה בשביל לוודא שיש לו מספיק.״ אומר לואי סי קיי.
- לא להרוג את היצירתיות של העובדים. לא צריך לתת להם עוד סדנאות לפיתוח יצירתיות. יצירתיות לא מפתחים, יצירתיות מאפשרים.
- לא לשאול כמה זה עולה לי, אלא כמה זה שווה לי.
- לא לעשות טעויות של הלב. ״כי אנשים יסלחו לך על טעויות של המוח, אבל לא על טעויות של הלב״ (חוסר אמון, למשל), אומר הסופר סטיבן קובי.
- לא לשאול מה מבדל את העסק שלי, אלא מה מבדל את הלקוח שלי.
- לא להשוות את ההתחלה שלי לאמצע של מישהו אחר.
- לא להפר הבטחה. סולם תיעדוף המשימות בסדר עולה: מה שדחוף, מה שחשוב, מה שהבטחנו לאנשים.
- לא לחשוב על מישהו כמו שההורים שלו עשו אותו, אלא איך שאלוהים תכנן אותו.
- לא לשלוח קורות חיים כדי לחפש עבודה.
- לא להטיף לאנשים. אף אחד לא אוהב שמטיפים לו. איך נדע שאנחנו מטיפים? אם אתם מנסים לשכנע מישהו לשים ערך מסויים מעל ערך אחר (״במקום לצפות בטלויזיה תעשו ספורט״) אתם מטיפים.
- לא לחפש איך זה יכול להיות מושלם, אלא למי זה יכול לעזור.
- לא לנסות לעבוד בלהיות מדוייק, אלא לעבוד להיות רלוונטי.
- לא לחפש מפה, לחפש מצפן.
- לא לחפש ספרים שיגידו איך לשנות משהו, אלא ספרים שיגידו מה כדאי לשנות.
שתהיה שנה אזרחית משובחת 🍀