אם במסעדה לא יביאו לך סכין או צלחת, כנראה תתלונן שהשירות גרוע.
אבל כשאתה מזמין כרובית במסעדה של אייל שני זה מגיע על נייר אפייה, לא בצלחת. ואם תבקש סכין יגידו לך שאין, אייל שני לא מאמין בלאכול עם סכין.
ואז זה כבר לא שירות גרוע אלא משהו מרגש, כי זה חלק מהאג׳נדה. זה כבר לא באג, זה פיצ׳ר.
********
גם אצלך יש דברים שאפשר להתלונן עליהם.
הפרעת קשב, דיסלקציה, ביישנות, פחד, דחיינות, חוסר בטחון, ספקנות.
מה אפשר לעשות כדי להפוך אותם לחלק מהאג׳נדה שלך?
********
״היתרון שלי הוא שמגיל צעיר הפכתי את ההפרעה הנפשית שלי לערך״, כתב אביב גפן בספרו.
איזה חלק ׳דפוק׳ בך יכול להפוך מבאג לפיצ׳ר?