בספרו Good to Great, כותב ג׳ים קולינס על ‘פרדוקס סטוקדייל׳.
הפרדוקס נקרא על שמו של האדמירל ג׳ים סטוקדייל, טייס בחיל האויר האמריקאי שהיה לבכיר ביותר שנפל בשבי הויאטנמי.
כשנשאל האדמירל איך הצליח להחזיק מעמד בשבי במשך 8 שנים, בניגוד לחיילים שמתו בשבי לאחר חודשים בודדים, ציין סטוקדייל שמה שהחזיק אותו היתה האמונה שבסופו של דבר הוא יצליח לצאת משם חי וחזק יותר.
כשנשאל מי לדעתו היו אלה שלא הצליחו לחזור בחיים מהשבי, הוא ענה- מי שלא שרדו היו- האופטימיים.
סטוקדייל הסביר שהאופטימיים שבו ואמרו לעצמם (כדי לשמור על אופטימיות) שבחג המולד הקרוב הם יישתחררו.
אחרי שהגיע חג המולד והשחרור לא הגיע, הם שיכנעו את עצמם שבחודש הבא הם ישתחררו.
וכשזה לא הגיע, הם המשיכו להחזיק באשלייה שאולי בחג הבא זה כן יקרה.
כשזה לא קרה, הם מתו משברון לב.
מי שחזר בחיים, היו דווקא אלה שעמדו מול העובדה שהם הולכים לסבול והרבה, אבל יום אחד הם ישתחררו וייצאו חזקים הרבה יותר מההתנסות הלא אנושית הזו.
אם יש מה ללמוד מזה, הוא שהחיים לא תמיד הוגנים, ואף אחד לא אמר שהם צריכים להיות כאלה.
אתה תקבל המון מכות בדרך, יהיו לך המון מורדות, כשלונות ומפלות כמעט בכל תחום.
האפשרות היחידה לעמוד בהן היא להתייצב מול העובדה הזו, ולהאמין שתצא (מתישהו) אדם חזק הרבה יותר בצד השני.
אם תנסה לשכנע את עצמך שזה הולך להסתיים בקרוב, אתה עלול להשבר.