כשבודקים על מה אנשים היו מוכנים לשלם אקסטרה, מגלים שזה לאו דווקא על אוכל יותר טעים, חדר עם נוף לבריכה או שירות יותר מהיר.
אלא דווקא על מחוות אנושיות כמו חיוך, הקשבה ותשומת לב.
המרווח בין מה שאנשים מוכנים לשלם על זה (המון) לבין מה שעולה לנו לייצר את זה (מעט מאד), ממחיש כמה גדולה ההזדמנות שלנו.
בסוף, ההחזר הכי גדול על ההשקעה נמצא בלאהוב את מי שמולך.
מעניין? מוזמנים לשתף…
או לפחות, תהיה מודע להשלכות של זה. בשני המקרים, החלק הרגשי במוח (בעיקר האמיגדלה) דומיננטי יותר מהחלק שאחראי לחשיבה הלוגית (בעיקר הקליפה הקדם מצחית). כך
אם תראה הולך רגל חוצה באור אדום, זה כנראה כי הוא מכיר את האיזור, מכיר את הכבישים ואת כיווני התנועה וכי הוא כבר עבר פה
הראשון רומז על דחיינות, השני על מיקוד. ויש גם את- ׳בשלב הבא׳. כשאנחנו אומרים ׳בשלב הבא׳, זה רמז לכך שגיבשנו תהליך, יש לנו סדר, אנחנו
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.