כשבודקים על מה אנשים היו מוכנים לשלם אקסטרה, מגלים שזה לאו דווקא על אוכל יותר טעים, חדר עם נוף לבריכה או שירות יותר מהיר.
אלא דווקא על מחוות אנושיות כמו חיוך, הקשבה ותשומת לב.
המרווח בין מה שאנשים מוכנים לשלם על זה (המון) לבין מה שעולה לנו לייצר את זה (מעט מאד), ממחיש כמה גדולה ההזדמנות שלנו.
בסוף, ההחזר הכי גדול על ההשקעה נמצא בלאהוב את מי שמולך.
מעניין? מוזמנים לשתף…
איך זה שגולף וסנוקר נחשבים לספורט?ואיך זה שירי בחץ וקשת נחשב לענף באולימפיאדה? התרגלנו לחשוב שספורט אמור להכיל מאמץ, זיעה, קושי, משהו שדורש סבל פיזי.
השאלה ׳במה אנחנו טובים?׳ בדרך כלל לא מגלה לנו הרבה כי היא כללית מדי. מה אם במקום זה נשאל ׳במה אנחנו טובים כשקשה?׳ ****** יש
במחקר שבוצע בחברת יוניליוור, נמצא שהדבר הראשון שאנשים עושים כשהם מוציאים את הכביסה מהמכונה, הוא להריח אותה. המחקר גילה שהדבר הכי החשוב למי שקונה אבקת
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.