איך זה שגולף וסנוקר נחשבים לספורט?
ואיך זה שירי בחץ וקשת נחשב לענף באולימפיאדה?
התרגלנו לחשוב שספורט אמור להכיל מאמץ, זיעה, קושי, משהו שדורש סבל פיזי.
״אם עושים את זה בלי להזיע, מה ספורט בזה?״ אנחנו שואלים.
********
ואותו דבר בעבודה.
כשאנחנו מוצאים את הייחודיות שלנו, את מה שטבעי לנו, כשזה הופך לקל וכיפי ונראה כמו משחק אנחנו מתביישים לבקש על זה כסף.
״לא מאמין שמשלמים לי על זה…״ אנחנו אומרים.
אבל כשאנחנו סובלים, כשזה לא כיף, כשזה כרוך בעבודה קשה וזיעה, נוח לנו לדרוש על זה תשלום.
אם לא נעים לבקש כסף על מה שכיף לנו, ואם הסבל הופך את זה לראוי, מה הפלא שאנחנו לא אוהבים את מה שאנחנו עושים?