ביום שבת האחרון עמדתי בתור לדוכן גלידה.
אחרי 20 דקות של המתנה חשבתי לפרוש, בדיוק כשהמוח שלי אמר: ׳לא חבל לוותר עכשיו? כבר חיכית 20 דקות…׳.
׳צודק׳, אמרתי.
כי אם בהתחלה חיכיתי 20 דקות בתור בגלל שרציתי גלידה, עכשיו אני רוצה גלידה בגלל שחיכיתי 20 דקות בתור.
יותר מדי פעמים אנחנו נקלעים למצבים שבהם אנחנו משקיעים מאמץ במשהו לא בגלל שהוא חשוב, אלא הוא הפך לחשוב כי השקענו בו מאמץ.
כשמתעקשים להמשיך עם משימה רק בגלל שכבר השקענו בה שבוע עבודה, או כשמסרבים לוותר על פוסט רק בגלל שאנחנו כותבים אותו כבר 3 שעות, אנחנו מבזבזים משאבים.
לפעמים צריך לדעת מתי להפסיק.
לא להפסיק כדי לנוח, להפסיק כדי לפנות מקום למשהו יותר טוב שמחכה לנו.