לא צריך להיות סטוריטלר כדי לספר סיפור.

רוצים לספר סיפור?

קחו את מה שיש לכם בראש, תכתבו אותו במרכז של דף לבן.

עכשיו תכתבו גם את מה שקרה לפני, ואת מה שקרה אחרי.

״חשבתי על משהו, עשיתי אותו, זו התוצאה.״
״נתקלנו בבעיה, ניסינו פתרון, עכשיו אנחנו כאן.״

זהו, יש לכם סיפור.

כי תהליך הוא האמא של הסיפור, ולא חייבים להיות סטוריטלר כדי לעשות את זה.

ועדיין, אפשר להפוך את הסיפור שלכם אפילו למעניין יותר.

מצרף לכם 13 דרכים שעוזרים לי לשדרג סיפורים, ואתם יכולים להשתמש בהם כשאתם כותבים, כשאתם בונים פרזנטציה, או רוצים להעביר מסר.

********

נסו לחלק את מה שאתם מספרים ל 3 חלקים.

זה מאפשר לאנשים להבין אתותו יותר טוב, ויוצר תחושה של תהליך.

כל תהליך הוא סיפור, וכל תהליך שמחולק ל 3 חלקים הוא מובן יותר.

********

לכל סיפור יש התחלה אמצע וסוף, אבל לאו דווקא בסדר הזה.

כדי להפוך את הטכניקה הזו לטובה, אני כותב את כל הסיפור, ואז מעביר את האמצע להתחלה.

כי מי אמר שהפודקאסט שלך צריך להתחיל בהצגה עצמית? אולי תתחיל מתובנה?
מה אם תתחילו מצגת עם שאלה?

סיפור שמתחיל בהתחלה, הוא בדרך כלל סיפור משעמם.

********

תתחילו מתיאור העולם של הצופים, ורק אז תעברו לעולם שלכם.

כדי לאסוף אנשים, הם צריכים להרגיש שהם במקום הנכון, שאין פה משהו מאיים, שהם שייכים. תבנה אמון.

צורה טובה לעשות את היא להתחיל ממה שהם מכירים, ורק אז לעבור לאיזור הלא מוכר שלך.

דוגמא? זה פוסט שכתבתי פה לא מזמן:

״אפשר לחרוש את העיר בחופשה הבאה שלך כדי לגלות את כל המקומות המעניינים.
אבל אין חופשה שהיא מספיק ארוכה כדי לגלות את כל המקומות בעצמך, אז כדאי לקבל גם המלצות מאנשים מקומיים.
באותו אופן אנחנו לא חיים מספיק שנים כדי לעשות את כל הטעויות בעצמנו, אז כדאי ללמוד גם מטעויות של אחרים.״

תתחילו מהעולם שלהם, ממה שהם מכירים, אחר כך תעברו לשלכם.

זו דרך טובה לבנות אמון.

********

כדי שאירוע יהפוך למשמעותי, הוא צריך לקרות למישהו.

אם יש פקקים בכביש קשה לבנות מזה סיפור.
אם יש פקקים ומישהו הצטרף לנסיעה עם מישהי אחרת, זה אירוע.
אם היא הסכימה להמשיך איתו גם אחרי שנגמר הפקק, זה כבר סיפור.

כשאתם מכניסים בני אדם, הקורא אוטומטית מתחיל לחפש סיפור.

********

ממה הסיפור מונע? מקונפליקט.
כשהגבר מהפקק ממשיך לנסוע עם האישה למרות שמתוכננת לו פגישה חשובה במשרד, נוצר קונפליקט.

מה הוא יעשה עכשיו?

אם אין לך קונפליקט, הסיפור פחות מעניין.

********

אם הקוראים שואלים את עצמם ״מה הולך לקרות עכשיו?״ יש לכם סיפור.

״האם הוא ימשיך עם האישה בטרמפ, או יבחר להגיע לפגישה?״

זו השאלה שאתם צריכים לחתור אליה אם רוצים שימשיכו לקרוא אתכם.

זו הנקודה שבה הקורא לא יעזוב אותך, כי משהו נפתח בראש. זו נקודת האל חזור שמצריכה פתרון, מצריכה פריקת מתח.

זה השיא, תשאפו אליו.

********

הבמאי ההוליוודי ארון סורקין אומר שבשלב שאתה כותב מילים כמו: But, and then, and because of that זה מתחיל להיות סיפור.

אלה מילים שמרמזות על תפנית, שינוי, משהו קרה ועכשיו זה אחרת.

״החלטנו לעלות עם הקמפיין, אבל אז גילינו משהו מפתיע…״ פה אתם מתחילים לעניין.

חפשו את המילים האלה כשאתם בונים סיפור.

********

אם אתה צריך מופעי פירוטכניקה וסלסולים ספרותיים שנועדו להרשים את הקורא, כנראה שהסיפור שלך לא מספיק טוב.

נהוג להגיד את זה אפילו על ויז׳ואל. אם אתה צריך אותו, אולי הסיפור שלך לא כל כך מעניין.

אפשר להוסיף קישוטים ודרמה, אבל כשעושים את זה יותר מדי, קוראים מריחים את זה.

איך יודעים שזה יותר מדי?
אם אתה מוריד את זה והסיפור לא נפגע, זה כנראה מיותר.

********

אם אנשים לא הבינו את הסיפור שלך, זה לא כי הם מטומטמים, זה כנראה כי הסיפור שלך לא מספיק טוב.

כשהייתי אנליסט נהגנו לומר שאין אנשים שלא מבינים גרפים, יש גרפים שאנשים לא מבינים.

לפני שאתה עולה לספר סיפור, נסה אותו על יבש לפני כן, ועדיף על אנשים שלא מכירים את הסיפור.

********

יותר חשוב מלדעת לספר סיפור, זה לדעת מתי לא.

תלמדו לשתוק בזמן פרזנטציה. לשתיקה יש אמירה חזקה לא פחות מהמילים שאתם מוציאים מהפה, לפעמים אפילו יותר.
היא מאפשרת לאנשים לדמיין ולעבד את הרגשות שלהם כלפי מה שהם ראו עכשיו.

כשיצרתם מתח, תשתקו.

********

לא מוצאים על מה לכתוב?
לכו לספריה לקרוא עוד עובדות ואירועים, לימדו נושא חדש שמעניין אתכם, חפשו מחקר, קראו שיר.

נסו שזה יהיה קשור לבני אדם. זה מה שמעניין אנשים הכי הרבה.

********

אל תגלו לקוראים הכל.

סופרים שכותבים ספרי מתח נוטים להשאיר חלק מהפרטים מחוץ לסיפור. זה מחייב את הקורא להשלים את הסיפור בעצמו בדימיון.

בפרזנטציה, תנו לאנשים לפתור דילמה, תנו להם שאלה לא פתורה.

תהפכו את הקהל למחברים שותפים.

********

ספרו דברים בהווה, כאילו הם קורים עכשיו.

זה מכניס בקהל את התחושה שמראים לו סרט מול העיניים.
זה לא אוסף של עובדות, זה אירוע שהוא עד להתרחשות שלו.

********

תנו לקורא משהו לחשוב עליו, משהו לדבר עליו ומשהו לעשות אותו.

כשאנחנו מציגים למישהו רעיון, הדבר הבא שהוא יעשה זה ללכת לחשוב עליו.
אבל חשיבה היא מסובכת, ורוב האנשים לא נהנים ממנה.

אבל אם תתן לו משהו לדבר עליו, הסיכוי שהוא יאהב את הרעיון שלך יעלה.

ואם תתן לו משהו לעשות, הוא גם יצליח ללמוד על עצמו משהו.

ואת זה אנשים הכי אוהבים.