כי להאזין למוזיקה אומר שהם מסיתים את ההקשבה מנתונים שהגוף והסביבה משדרים להם.
נתונים כמו כמה עוד נשאר לי לרוץ? כמה כח עוד יש לי? האם אני בקצב הנכון? איך אני מרגיש?
האזנה למוזיקה היתה מכניסה את גופם לחוסר וודאות, מה שהיה מאלץ את המוח להשתמש באנרגיה שהיתה אמורה להיות מושקעת בריצה עצמה.
ואת זה אצנים מקצועיים לא יכולים להרשות לעצמם.
וגם העובדים שלנו לא.
חוסר הוודאות, הריחוק הפיזי ומוטיבציה נמוכה, גורמים לעובדים לצרוך משאבים מנטאליים שהיו אמורים להיות מושקעים בביצוע משימות העבודה שלהם.
כך יוצא שבתקופת הקורונה על אותה כמות משימות, הם צריכים להשקיע הרבה יותר אנרגיה.
ואז מתחילה שחיקה גדולה.
מה מנהלים יכולים לעשות כדי למתן את השחיקה?
– לתת משוב מיידי, תדיר יותר.
– להזכיר לעובדים למה הארגון חשוב.
– להזכיר לעובדים למה הם חשובים לארגון.
– לתת כלים מנטאליים כמו מדיטציה או יוגה.
– לייצר הזדמנויות לפיתוח, כדי לייצר וודאות.
– לתת אפשרות לזמני התאוששות במהלך היום.
– ליזום שיחה, להקשיב יותר, להציף בעיות.