למה מוזיקאיות מגיעות לראיון עבודה יחפות?

כשחוקרים בחנו את היסטוריית סופות ההוריקן בארה״ב מאז 1950, הם מצאו שסופות עם שמות נשיים גורמות ליותר הרוגים מאשר סופות עם שמות גבריים.

למה זה קורה?

********

מורן וובר היא מתכנתת ישראלית בכירה שעשתה תואר ראשון במדעי המחשב ובפסיכולוגיה, ומספרת על אחד הראיונות הראשונים שלה בתחום התכנות.

״המראיין הסתכל בקורות החיים שלי, גיחך בקול ואמר, פסיכולוגיה? מה תעשי עם זה? תטפלי במחשב?״

״עוד לפני ששאל שאלות מקצועיות הוא אמר לי: טוב, חמודה, עזבי. חבל שנבזבז לשנינו את הזמן.״

********

בסופה עם שם גברי נהרגים בממוצע 15 בני אדם, בעוד שבסופה עם שם נשי נהרגים בממוצע 42.

אחד הסברות לפער הזה (למרות שיש חוקרים שחולקים על כך) היא שכשנותנים לסופה שם נשי, האזרחים נוטים לחשוב שהיא תהיה רגועה יותר, ולכן מתמגנים פחות ונהרגים יותר.

ברוב המקרים אנחנו לא שמים לב לזה, מדובר בהטיות קוגניטיביות.

אבל לא רק כשמדובר בסופות הוריקן אנחנו לוקים בהטיות.

********

הפסיכולוג, פרופסור אלכס טודורוב מאוניברסיטת פרינסטון, גילה שכשאנחנו מביטים בפניו של אדם, דרושה לנו עשירית שנייה כדי להכריע על תכונותיו.

הוא גילה, למשל, שככל שהעיניים מרוחקות יותר זו מזו, האדם נתפס בעינינו כחכם יותר. כשהעיניים קרובות, האדם נתפס בעינינו כטיפש.

פנים בעלות תכונות נשיות יותר נתפסות כאמינות יותר, וגם אדם שמחייך ומשדר רוגע, נתפס בעינינו אמין.

במחקר אחר נמצא שאדם בעל פנים מרובעות נתפס כדומיננטי ואינטיליגנטי יותר מאשר אדם בעל פנים עגולות.

ואם זה לא מספיק אנחנו לוקים בעשרות הטיות קוגניטיביות שגורמות לנו לעוות את הבחירות שלנו.

********

חמשת התזמורות המובילות בארה״ב כנראה הבינו את זה כבר בשנות ה 80 של המאה הקודמת.

באותה תקופה, פחות מ 5% מהמוזיקאים בתזמורת היו נשים.

********

כדי לשנות את זה, החליטו בתזמורות לקיים ׳אודישנים עיוורים׳, כך שבין המראיינים למועמדים/ות חוצץ פרגוד לבן.

חוקרים גילו שאודישן כזה מעלה ב 50% את הסיכוי של מוזיקאית לעלות לשלב הבא בתהליך.

אבל בחלק מהפעמים גם הפרגוד לא עזר.
אמנם המראיינים לא רואים את המועמדת, אבל כשהיא היתה נכנסת לאולם, רעש נעלי העקב הסגירו את המגדר שלה.

כדי להתגבר על זה, חלק מהמוזיקאיות נאלצו לעלות לאודישן ללא נעליים.

********

״צורת הפנים משפיעה על ההחלטה,״ אומר טודורוב, ״וגם גודל האף, וקווי המתאר של המצח, השפתיים והסנטר.״
גילינו שגם כשאנחנו נותנים לאדם עוד זמן להעריך את מי שמולו, ההערכה הראשונית שלו נשארת על כנה.

לאחר עשירית שניה שבה אנחנו מחליטים לגבי מועמד בראיון עבודה, בשאר הזמן אנחנו עסוקים בלמצוא רמזים שיאשרו את ההכרעה הראשונית שלנו.

********

מה אפשר לעשות?

במקום להתמקד במה שנועד לסנן אותנו, כדאי להתמקד במה שעוזר לאנשים לאתר אותנו.

יש, בין השאר, שלושה דרכים לעשות את זה:

1. ראיון עיוור.
2. המלצות מפה לאוזן.
3. פרוייקט שבנינו על בסיס היכולות שלנו.

********

ראיון עיוור, כמו שעושות תזמורות בארה״ב, לא ממש ריאלי בעולם העבודה של היום.
המלצות מפה לאוזן לא תמיד תלויות בנו.

אבל פרוייקט שבנינו על בסיס היכולת שלנו, דווקא כן.

********

ממש כמו שעשה מעצב בשם ג׳ייסון זימדרס.

‏37Signals היתה משרה חלומית עבורו, כפי שהעיד. כזו ששווה להתאמץ בשבילה.

אז כדי להראות להם שהוא מתאים, הוא לא שלח להם קורות חיים. הוא שלח להם דוגמאות של מה שהוא יודע לעשות (לעצב אתרים) וצרף גם 5 מכתבי המלצה (מלקוחות).

בנוסף, כדי להראות להם במה הוא ממש טוב, הוא בנה פרוייקט קטן של עיצוב תגיות.

הוא יצר משהו שעזר להם לאתר אותו, במקום לסנן אותו.

********

לאנשים שרוצים להתקבל למשרה כלשהי, אני מציע לא לשלוח קורות חיים.

במקום זה אנחנו מגלים את איזור הגאונות שלהם, בונים פיצ׳ר, תוכנית פעולה, מיזם או פרוייקט כדי להציג אותו בארגון שאליו הם רוצים להתקבל.

כך הם מאפשרים לאנשים לראות את מה שיש בהם, לא מה שחסר בהם.

********

ב 2018 עמדה המתכנתת וובר על במה והציגה כיצד פסיכולוגיה חברתית יכולה לעזור למתכנתים לכתוב קוד טוב יותר.

זה היה כה מוצלח לדבריה, שהיא הקימה פלטפורמה שמאפשרת לנשים להציג את היכולות שלהן, ולהציע לאנשים להזמין אותן להרצאה.

״במבט לאחור,״ מספרת וובר ״פסיכולוגיה היא כח העל הייחודי שלי.״

במקום כלי לסינון, היא הפכה את זה לאמצעי לאיתור.