מבט על יחסי הגומלין בין כסף, ערך וזמן מעלה כמה מחשבות.
עסקה מתקיימת רק כאשר כל צד הגיע למסקנה שהוא מקבל יותר ערך ממה שהוא נותן. לכן אל תתמקד ב-כמה כסף לגבות על השירות שלך, אלא כמה ערך הוא נותן. אם מישהו אמר לך שהמוצר שלך עולה יותר מדי כסף, הוא בעצם רומז לך שהמוצר שלך לא נותן לו מספיק ערך.
יש אנשים שמשקיעים זמן כדי לייצר עוד כסף. אני מאמין שצריך להשקיע כסף כדי לייצר עוד זמן. למשל- להוריד שעה ביום בעבודה, היא דוגמא להשקעה של כסף כדי להרוויח זמן משפחה.
ומה אם אתה רוצה להרוויח זמן בלי להשקיע עוד כסף? תעלה את הערך שאתה נותן. משחק פשוט.
לא אכפת לי כמה זה עולה לי, אכפת לי כמה זה שווה לי. לאנשים לא אכפת לשלם עוד כסף או אפילו לסבול (גם סוג של תשלום), כל עוד הם מקבלים מספיק ערך. אז אל תדאג מהתמחור שלך, תדאג מכמות הערך.
כשאתה שוקל להשקיע כסף במשהו, תשאל את עצמך שתי שאלות- האם זה מאפשר לי לתת יותר ערך למישהו אחר? או האם זה מפנה לי עוד זמן? אם ענית ׳כן׳ על אחת מהשאלות, וזה לא גומר לך את הכסף בבנק, לך על זה.
זמן וכסף הם אלמנטים שאפשר למדוד. ערך אפשר רק להרגיש. לכן, כשאתה רוצה שהצד השני יסכים לעסקה, הוא חייב להרגיש משהו. אז אתה לא מוכר ללקוח את המוצר שלך, אתה מוכר את מה שהמוצר שלך גורם לו להרגיש (שליטה, בטחון עצמי, רוגע, שייכות, סטטוס חברתי, ודאות).
שחקו עם הדיאגרמה כדי להעלות שאלות ומחשבות על החיבור בין הזמן שאתם משקיעים, הערך שאתם נותנים, והכסף שאנשים היו מוכנים לשלם לכם.