נדר.

״ועכשיו, יש לי מחשבה אחרונה,״ אמר בן זנדר, מנצח התזמורת הפילהרמונית של בוסטון בהרצאת הטד שלו, ״והיא, שזה באמת משנה מה אנחנו אומרים, המילים שיוצאות מהפה שלנו.״

הוא ממשיך: ״למדתי זאת מאישה שניצלה מאושוויץ. היא נסעה לאושוויץ כשהייתה בת 15, ואחיה היה בן שמונה, והוריהם נספו.״

״והיא סיפרה לי, ׳היינו ברכבת בנסיעה לאושוויץ, והסתכלתי למטה וראיתי שהנעליים של אחי חסרות. אמרתי לו- למה אתה כל כך טיפש, אתה לא יכול לשמור על הדברים שלך, אלוהים אדירים?'
היא אמרה את זה כמו שאחות גדולה אומרת לאח צעיר.
לרוע המזל, זה היה הדבר האחרון שהיא אמרה לו, כי היא לא ראתה אותו שוב. הוא לא שרד.״

״וכך, כשיצאה מאושוויץ היא נדרה נדר,״ ממשיך זנדר, ״היא אמרה- ׳יצאתי מאושוויץ אל החיים ואני נודרת נדר: לעולם לא אגיד דבר שלא יכול לעמוד כדבר האחרון שאמרתי אי פעם.׳

״האם נוכל לעשות את זה? אולי לא,״ אומר זנדר, ״אבל זה משהו שאפשר לחיות בשבילו.״

********

לצפייה בהרצאתו של בן זנדר