********
אשליית העליונות.
״גוליית היה פגיע הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.״ כותב מאלקולם גלאדוול בספרו ׳דוד וגולית׳.
מומחים בתחום הרפואה משערים שגולית סבל ממחלה נוירולוגית בשם אקרומגליה, שמאפיינת אנשים גבוהים וגורמת בין השאר לראייה לקויה.
גלאדוול כותב על סימנים שיכולים להעיד שלגוליית פשוט היה קשה לראות את דוד (למשל חשב שיש לו כמה מקלות, בעוד שלדוד היה מקל אחד) זו אולי הסיבה שדוד הצליח להתקרב כל כך לגולית ולדייק בפגיעה במצחו.
את אותה מחלה שהיתה לגולית הענק, יש היום לענקים אחרים.
נוקיה היתה ענקית שלא הצליחה לראות את ׳דוד הקטן׳ שאיים לשבש את תעשיית הטלפונים.
גוגל התקשתה לראות ׳דוד הקטן׳ בדמות OpenAI שעלולה לשבש את עסקי החיפוש.
כמה גוגל לא ראתה?
זה מה שמנהל תחום ה AI בחברה אמר חודש לפני שצ׳אט GPT שוחרר לעולם:
״זו הדגמה מגניבה של מערכת שיחה שאנשים יכולים לקיים איתה אינטראקציה במשך כמה סיבובים… זה לא משהו שאנשים יכולים להשתמש בו באופן אמין על בסיס יומיומי."
קשה לשכוח את מנכ״ל מיקרוסופט לשעבר, סטיב באלמר, ששבוע לאחר יציאת האייפון לשוק צחק ואמר ש״אף אחד לא ירצה לקנות טלפון בלי מקלדת, ועוד כזה שעולה 500 דולר…״
כשאנחנו גדולים, אנחנו עלולים לפתח קוצר ראייה.
השיבוש לא יגיע מאיפה שאנחנו מצפים.
********
החדשנות זה עלינו.
המדען פרנסיס גלטון נכח בשנת 1906 בתחרות שבה אנשים התבקשו לנחש את משקלו של שור שהוצג במהלך יריד חוואים.
כל אחד מהמשתתפים רשם את הניחוש שלו על פתק ומסר אותו למנחה. מי שרשם את המשקל קרוב ביותר למשקל האמיתי, הוכרז כמנצח.
גלטון אסף לאחר מכן את 800 הפתקים שהוגשו למנחה וגילה שממוצע המשקלים בפתקים היה כמעט מדוייק.
התובנה הביאה אותו להגות את המונח ׳חוכמת ההמונים׳.
כשהמון הדיוטות מציגים את דעתם, אמר גלטון, היא קרובה יותר לאמת מאשר דעתו של מומחה אחד.
באותו אופן בינה מלאכותית מתבססת על מידע שמייצרים מליוני אנשים אחרים.
כשאתה מבקש ציור של אישה הולכת בשדה, המערכת מתבססת על מליוני ציורים אחרים שכבר נוצרו על ידי אנשים אחרים, ומספקת לך תשובה.
במילים אחרות, היא מתבססת (גם) על חוכמת ההמונים.
מה שאומר שבינה מלאכותית עלולה להיות מערכת ממוצעת, וגם שמרנית במובן מסויים.
זה אומר שאם תבקשו לקבל ציור של מנכ״ל, כנראה שזה יהיה גבר לבן, בחליפה, בגיל 50.
ולא, למשל, אישה שחורה.
התובנה היא שיצירה של מציאות חדשה ושינוי של הסטטוס קוו הם עדיין באחריותנו. אנחנו צריכים לדרוש את זה.
********
הזריקה חשובה מהתפיסה.
עודד זהר הוא אמן זן ג׳אנגלינג, ואם תבקש ממנו בסדנה שילמד אותך לעשות ג׳אנגלינג עם 3 כדורים באויר, הוא ילמד אותך רק לזרוק.
״הכל תלוי בזריקה,״ הוא אומר. ״אם הזריקה של הכדור תהיה טובה, התפיסה כבר תסתדר.״
כשבוחנים את צורת העבודה שלנו עם בינה מלאכותית, אנחנו מבינים שמה שצריך להתמקד בו הוא איך אנחנו מבקשים מידע, איך אנחנו שואלים שאלות, איך אנחנו מסבירים למישהו מה אנחנו רוצים, איך אנחנו בונים חזון למה שאנחנו רוצים שיקרה.
הזריקה היא החשובה, ואם היא תהיה טובה, התשובה שנקבל תהיה טובה. גארבג׳ אין, גארבג׳ אאוט.
תתאמנו על הזריקה, התפיסה כבר תסתדר.
********
השקרנים החדשים.
לאנשים שנוטים לשקר צריך להיות זיכרון ממש טוב, כדי שיוכלו להיות עקביים עם מה שהם אומרים.
לכן כשהם מדברים עם אנשים, הם חווים סטרס.
אני קורא על אנשים שהתחילו להשתמש בבינה מלאכותית כדי לענות למיילים בצורה אוטומטית (מייל בסגנון מוצארט עם כריזמה? באמת?) ועוד אומרים שזה כדי להוריד עומס וסטרס בעבודה.
ואני אומר להם ׳חכו רגע׳.
כמו ששקרנים צריכים להיות עקביים עם מה שהם אומרים, אתם תצטרכו להיות עקביים עם מה שאתם שולחים.
וכמו שאצל שקרנים זה מעלה את הסטרס, כך גם אצלכם.
אפשר לעשות הרבה דברים עם בינה מלאכותית, אבל אל תהפכו את הקול שלכם לאוטומטי.
מעבר לזה שזה לא אותנטי, זה יוסיף לכם סטרס כשתנסו להשאר עקביים גם במציאות.
********
לכתוב שירים של ביאליק.
75% מכל ציורי השמן שיוצרו בעולם הגיעו מכפר קטן בסין בשם דאפן.
הם מייצרים ציורים נפלאים של פיקאסו, דגה, ואן גוך ומאטיס, ומשווקים אותם לכל העולם.
הם לא יוצרים, הם יצרנים.
במשבר של 2008 התעשיה בדאפן התרסקה, ורבים מהם פוטרו.
כי מי שמקבל בריף ומייצר תוכן על פיו, הוא לא יוצר, הוא יצרן. קל להחליף אותו.
יצירתיות מצריכה כישורים של ביקורתיות, שיפוט, ערכיות, אמפטיה, קבלת החלטות, בניה של משהו חדש.
משהו שעובר לך בראש.
יצרנות מצריכה מיומנויות. משהו שעובר לך בידיים.
באחד האלבומים הנפלאים של להקת כוורת, פוגי מראיין את ׳מר סלוצקי׳ שמעיד על עצמו כמשורר גאון ואומר ״אני מאד אוהב לכתוב שירים, למשל שירים של ביאליק…״
אל תהיה יצרן, תהיה יוצר.