את היצירה שלו, ׳אנה קרנינה׳, פותח לב טולסטוי במשפט: ״כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה״.
מה זה בעצם אומר?
***
מי לדעתכם יהיה מאושר יותר אחרי שנה?
אנשים שזכו בלוטו? או אנשים שהפכו להיות משותקים בעקבות תאונת דרכים?
זה מה שבדק חתן פרס נובל לכלכלה, הפסיכולוג הקוגניטיבי פרופסור דניאל כהנמן.
אז הוא בחן את רמת האושר של שתי קבוצות האכלוסייה האלה, וגילה ששתיהן דיווחו על רמת אושר כמעט זהה אחרי שנה של היקרות המקרה (זכייה בלוטו/תאונת דרכים).
איך זה יכול להיות?
הוא הבחין שאצל משותקי רגליים וזוכים בלוטו קיים מנגנון של חלוקת קשב. לאחר שנה, הם כבר התחילו להתמקד באספקטים אחרים של חייהם.
הם החלו לחוות ולחיות אספקטים רבים שאינם קשורים ישירות למצבם המיוחד.
למה לנו זה נראה טריוויאלי שהזוכים בלוטו יהיו ‘מאושרים’ הרבה יותר ביחס למשותקי הרגליים ה’אומללים’?
פרופסור כהנמן מסביר זאת בכך שמה שאנחנו כצופים מהצד רואים, הוא רק את מה שנמצא על פני השטח. הדבר היחיד שאנחנו רואים הוא שהמשותקים הם נכים, ולזוכים בלוטו יש המון כסף.
כהנמן הגדיר זאת בשם- אשליית המיקוד.
הצופים מהצד אינם חווים את חלוקת הקשב ושינוי המיקוד שמתרחש אצל האכלוסייה במצב המיוחד.
הוא הגיע למסקנה שאם אתה חושב על אספקט בחיים, תגזים בחשיבותו, אבל כשתחיה אותו, לא תחשוב עליו.
כהנמן דימה את זה לרכישת מוצר חומרי כמו- מכונית. כשמישהו שואל אותך על רכישת מכונית, אתה חושב על המכונית ועל כמה יהיה לך טוב כשתנהג בה. אבל כשאתה נוהג בה, אתה חושב על דברים אחרים.
***
איך אפשר לדעת על אילו אספקטים לא תעבוד אשליית המיקוד?
דרך אחת היא לשאול אנשים בני 85, על מה הם מתחרטים. הם כמעט תמיד מציינים את החרטה על כך שלא השקיעו מספיק במערכות יחסים.
האם לזה התכוון טולסטוי כשאמר שכל אחד מאיתנו הוא ׳אומלל׳ בצורה אחרת (מגבלה פיזית, כסף, עומס בעבודה), אבל בסוף אנחנו ׳מאושרים׳ מאותם דברים?