כשבודקים על מה אנשים היו מוכנים לשלם אקסטרה, מגלים שזה לאו דווקא על אוכל יותר טעים, חדר עם נוף לבריכה או שירות יותר מהיר.
אלא דווקא על מחוות אנושיות כמו חיוך, הקשבה ותשומת לב.
המרווח בין מה שאנשים מוכנים לשלם על זה (המון) לבין מה שעולה לנו לייצר את זה (מעט מאד), ממחיש כמה גדולה ההזדמנות שלנו.
בסוף, ההחזר הכי גדול על ההשקעה נמצא בלאהוב את מי שמולך.
מעניין? מוזמנים לשתף…
בשיר ׳שבת בבוקר׳ של אריק איינשטיין יש שורה נפלאה: ״אפשר לקטוף פרחים, כאלה שלא אסור…״. במקום לדבר על פרחים שמותר, הילד מדבר על פרחים שלא
מאז שהתחלנו לשלם על שקיות ניילון, הצריכה שלהן ירדה ב 80%. לא בגלל שהשקית עולה 10 אגורות (אין לנו בעיה לשלם), אלא בגלל שעכשיו אנחנו
אם רוצים להכניס מים לתוך מיכל, צריך קודם לוודא שהוא ריק. אם המיכל מלא המים יישפכו החוצה. ככה גם עם בני אדם. כדי שמישהו יקלוט
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.