שמעתי איזה ראיון עם ירון גלאי, אחד המייסדים באאוטבריין שאמר: ״מה שאאוטבריין עושה זה להחליף תקווה באסטרטגיה.״
וזה מזכיר לי מחשבה על ההבדל בין תקווה לאמונה.
תקווה היא הצהרה על מה שאתה רוצה שיהיה לך, אמונה היא הצהרה על מה שאתה מוכן לעשות כדי לקבל את זה.
תקווה מצהירה על זה שיש לך רצון, אמונה מצהירה על זה שיש לך תוכנית. הראשונה מחכה שתבוא הזדמנות, השניה לוקחת אחריות.
אז עדיף אמונה מאשר תקווה, ועדיף בצוות איש אחד עם אסטרטגיה מאשר 10 אנשים עם רצון.
מעניין? מוזמנים לשתף…
לרוץ שני חצאי מרתון זה לא כמו לרוץ מרתון. הרבה החלטות לטווח קצר הן לא החלטה אחת לטווח ארוך. והעובדה שאנחנו עושים הרבה דברים בצורה
לפני חודשיים כתבתי פה שבמקרים רבים לא כדאי לסמוך על הרעיון הראשון שעולה לנו לראש. אז מצרף לכם פה חידה קטנה שתבדוק האם אתם מיישמים
כשקוראים את הביקורות על המופע של אודי כגן, מגלים שהביקורת הכי נפוצה היא ״מצחיק ומרגש״. רגע, מה מרגש? זה לא מופע סטנדאפ? ******** מה עדיף,
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.