הבלוג

(ואיך זה קשור לאיך שאתה מנהל את החברה שלך אחרי הקורונה?) משוחח עם חבר שאומר לי: ״אני נשוי כמעט 20 שנה. לא יודע מה אפשר

אם אתה מורה ליוגה, וה Why שלך הוא להפוך אנשים ליותר רגועים, כדאי שתדע שזה לא ה Why שלך, אלא של כל התעשייה שלך.כי כל

כשטיילתי לפני כמה שנים עם אשתי בפירנצה הגענו למגרש חניה ציבורי. בכניסה לחניה עמד אדם שכיוון את המכוניות למקום החניה הפנוי ובכך ׳עזר׳ לנהגים להחנות

מטאפורה ידועה אומרת שבריצת 10 ק״מ, הקילומטר הכי קשה הוא הראשון.אז זהו, שלא תמיד. אחרי שפירסמתי כמעט 300 פוסטים בקבוצה, אני יכול להעיד שהפוסט הראשון

אם הוא לא יודע לצייר את זה, הוא לא מבין את זה. אם הוא לא יודע למדוד את זה. אם הוא לא יודע לתאר את

מטפלת זוגית הסבירה לי פעם שאנשים מסכימים לבוא לייעוץ זוגי, לא כדי שהיא תעזור להם לפתור את הבעיה עם בן/ת הזוג, אלא כדי שהיא תאשר

שאלו אותו איך זה?הוא אמר: ״כי הייתי ממשיך לקבץ נדבות.״ פילוסוף העסקים ג׳ים רוהן אמר פעם, שאם תחלק את הכסף בין כל האנשים בצורה שווה,

להפיק פרק של הישרדות עולה מיליון שקל. להפיק מהדורת חדשות עולה מאה אלף שקל.פרק בהישרדות מספק הנאה, בעוד שמהדורת חדשות מספקת פחד.מבין כל הרגשות, הרגש

תכף נחזור להמבורגר. לפני זה, שאלה.איך יכול להיות שאחרי שיש כל כך הרבה דאטה על התפשטות נגיף הקורונה, עדיין יש ויכוח על האם הסגר נחוץ