איך יודעים שזה הסלט שלך?

כשאתה מוזמן לארוחה ומבקשים מכל אחד להביא משהו, האם אנשים מצליחים לזהות, מבלי שגילית להם, איזו מנה אתה הבאת?

אם במשרד משחקים את המשחק ׳גמד וענק׳, האם מזהים בקלות איזו מתנה אתה נתת?

ואם אתה אחראי על המצגת החודשית להנהלה, והחודש קולגה מכין אותה במקומך, האם מישהו ירגיש בהבדל?

********

כדי לענות על שאלות כאלה, שווה לבחון תרגיל שמציע המנטור סט גודין, שנועד להבדיל בין מותג לבין לוגו.

גודין אומר שאם נייקי או אפל היו מקימים מלון, די קל לנחש איך המלון הזה היה נראה, איך החדרים שלו היו מעוצבים ואיך היתה נראית הקבלה.

אבל אם רשת המלונות הילטון היתה מייצרת נעליים או סמארטפון, קשה לדעת איך הם היו נראים.

כי לאפל ונייקי יש מותג, ולהילטון יש רק לוגו.

אם יחליפו את הלוגו של רשת הילטון בלוגו של רשת היאט, אף אחד לא ירגיש בהבדל.

********

״נמאס לי שהבוס שלי לא יודע מה הערך האמיתי שאני נותנת.״ אמרה לי דנה, אשת מכירות ברשת משקפיים.

היא פנתה אלי כדי שאעזור לה לגלות את איזור הגאונות והתפקיד הלא-רשמי שלה בארגון.

היתה לה שיטה ייחודית שגרמה ללקוחות להיות רגועים יותר בהתאמת עדשות מגע. היא ידעה לטפל באנשים בצורה שונה מאנשי מכירות אחרים.

אבל הבוס שלה לא ידע את זה. וגם היא לא.

********

האם מזהים שאתה הגמד?

אם משחקים במשרד את המשחק ׳גמד וענק׳ ומיד מזהים שהמתנה היא ממך, כנראה שזה בגלל שיש בך משהו ייחודי, מעבר לסתם גמד. יש לך מותג.

אם מזהים אוטומטית שמנה כלשהיא היא מנה שאתה הכנת, כנראה שזה בגלל שיש בה משהו שמייחד אותך (למשל, היחיד שהביא פה משהו בריא). מותג.

אבל אם קולגה מציג את המצגת החודשית במקומך ואף אחד בהנהלה לא מבחין בהבדל, כנראה שמה שיש לך זה רק טייטל.

********

אחת הדרכים לעזור לאנשים להבין שאתה לא רק טייטל אלא שיש לך מותג, היא להוציא לפועל את איזור הגאונות שלך.

איך עוזרים לבוס שלך להבין שאתה גאון בלחבר בין אנשים? שאתה גאון בלפצח קונספטים לפני כולם? או גאון בלהבין מה הצד השני מרגיש?

אפשר להתחיל מפה:

1. לגלות את איזור הגאונות שלך.
2. לסמן פגישות, משימות ופרוייקטים שאפשר להפעיל בהן את איזור הגאונות שלך.
3. לעשות בכל שבוע פעולה אחת שמבטאת את איזור הגאונות שלך (למשל, להוסיף בדו״ח הבא להנהלה המלצה לחבר בין 2 אנשים, או לשנות את הדרך שבה מסיימים שיחה עם לקוח חדש).
4. להפוך את איזור הגאונות שלך לכלי עבודה.

********

״זה היה כל כך פשוט, נכון ומדוייק שלא האמנתי איך לא ראיתי את מה שהיה ממש מולי כל הזמן.״ כתבה לי דנה אחרי התהליך.

איזור הגאונות שלה היה ׳לשפר את המצב על ידי הנחייה צמודה׳, והתפקיד הלא-רשמי שלה היה ׳מורה פרטית׳.
הדבר הראשון שהיא עשתה היה לשדרג את השיטה שלה עם סטוריטלינג, כדי שתוכל להפוך אותה לכלי עבודה.

ועכשיו, כשהיא מראה במה היא שונה והלקוחות מבקשים שרק היא תטפל בהם, גם הבוס והצוות יכולים לראות.

********

סימן מובהק לכך שאנשים מתחילים לזהות את המותג שלך ולא רק את הטייטל, הוא כשהם מזהים, בלי שתגלה להם, שהסלט שהבאת לארוחה הוא שלך, שהגמד שהעניק להם מתנה במשחק זה אתה, ושאת המצגת הזו לא אתה בנית.