כשבודקים על מה אנשים היו מוכנים לשלם אקסטרה, מגלים שזה לאו דווקא על אוכל יותר טעים, חדר עם נוף לבריכה או שירות יותר מהיר.
אלא דווקא על מחוות אנושיות כמו חיוך, הקשבה ותשומת לב.
המרווח בין מה שאנשים מוכנים לשלם על זה (המון) לבין מה שעולה לנו לייצר את זה (מעט מאד), ממחיש כמה גדולה ההזדמנות שלנו.
בסוף, ההחזר הכי גדול על ההשקעה נמצא בלאהוב את מי שמולך.
מעניין? מוזמנים לשתף…
לרוץ שני חצאי מרתון זה לא כמו לרוץ מרתון. הרבה החלטות לטווח קצר הן לא החלטה אחת לטווח ארוך. והעובדה שאנחנו עושים הרבה דברים בצורה
במפגשים שאני עושה עם אנשים כדי לגלות את התפקיד הלא רשמי שלהם, אני מציג גישה שאומרת שלא חייבים להחליף עבודה כדי למצוא משמעות וסיפוק במה
כך היה כתוב על חולצה של מישהי שראיתי השבוע. אבל בלי לבצע טעויות קשה להצליח. אז איך כן אפשר לשמור תקציב לטעויות? כמה דרכים שלמדתי:
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.