או לפחות, תהיה מודע להשלכות של זה.
בשני המקרים, החלק הרגשי במוח (בעיקר האמיגדלה) דומיננטי יותר מהחלק שאחראי לחשיבה הלוגית (בעיקר הקליפה הקדם מצחית).
כך יוצא שכשלקוח/הבוס מחמיא לנו, אנחנו מתפתים להבטיח דברים שלא בטוח שנוכל לעמוד בהם.
וכשמישהו מעצבן אותנו, אנחנו מקבלים החלטות שיש סיכוי שנתחרט עליהן.
אז כמו שלקיבה לוקח 20 דקות להבין שהיא מלאה, תעשה לך הרגל- להמתין עם התגובה כשאתה מזהה שהחלק הרגשי במוח הוא זה שדומיננטי.
מעניין? מוזמנים לשתף…
ילד בא לאמא שלו ושואל: ״אמא, אני יכול לקחת בלי רשות כדור שוקולד מהמקרר?״* זה מצחיק, אבל גם אנחנו כמבוגרים חווים פרדוקסים כאלה.אנחנו מנסים להתכונן
לפני כמה חודשים ישבתי עם חבר, מנכ״ל חברה, ודיברנו על תקרת זכוכית שלא הצלחתי לפרוץ בעסק שלי. באיזשהו שלב הוא שואל אותי ״רגע, אבל מה
לעשות משהו אחר.לעשות משהו אחרת. אבל שינוי זה דבר קשה, ולפעמים מה שצריך כדי להפוך את אותו לקל יותר, זה להעמיד אותו על פיבוט (ציר).
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.