או לפחות, תהיה מודע להשלכות של זה.
בשני המקרים, החלק הרגשי במוח (בעיקר האמיגדלה) דומיננטי יותר מהחלק שאחראי לחשיבה הלוגית (בעיקר הקליפה הקדם מצחית).
כך יוצא שכשלקוח/הבוס מחמיא לנו, אנחנו מתפתים להבטיח דברים שלא בטוח שנוכל לעמוד בהם.
וכשמישהו מעצבן אותנו, אנחנו מקבלים החלטות שיש סיכוי שנתחרט עליהן.
אז כמו שלקיבה לוקח 20 דקות להבין שהיא מלאה, תעשה לך הרגל- להמתין עם התגובה כשאתה מזהה שהחלק הרגשי במוח הוא זה שדומיננטי.
מעניין? מוזמנים לשתף…
הראשון רומז על דחיינות, השני על מיקוד. ויש גם את- ׳בשלב הבא׳. כשאנחנו אומרים ׳בשלב הבא׳, זה רמז לכך שגיבשנו תהליך, יש לנו סדר, אנחנו
התמונה למעלה מציגה כמה חיילים בודדים שמצעידים אלפי שבויי מלחמה גרמנים.הדבר הראשון שעולה בראש כשצופים בתמונה זה- איך זה שאלפי השבויים לא לוקחים יוזמה, מחסלים
כשאנחנו נוסעים לאנשהו באוטו, אנחנו לא בטוחים שלא יקרה פנצ׳ר בגלגל, אבל אנחנו יודעים שאם זה יקרה נדע מה לעשות. לעומת זאת, כשאנחנו מעלים קמפיין
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.