בשנת 1971 פרסם הפסיכולוג פיליפ זימברדו מאוניברסיטת סטנפורד מודעה, שבה הציע לסטודנטים להשתתף בניסוי שבו הם יישהו בבית כלא מדומה שהקים במרתף האוניברסיטה.
המשתתפים בניסוי חולקו ל׳אסירים׳ ו׳סוהרים׳, וזימברדו התכוון לבחון את התנהגותם.
תפקידם של הסוהרים היה לשמור על האסירים ולנהל שגרת חיי כלא של שינה, ארוחות ומסדרים למשך שבועיים.
אחרי 6 ימים הניסויי הופסק.
זימברדו והחוקרים הבחינו שהסוהרים החלו לנקוט בהתנהגות אכזרית שכללה בין היתר השפלות פיזיות, הפשטה של האסירים, כליאה בארון-צינוק ואף התעללות מינית, מה שגרם לחלק מהאסירים לפתח תסמיני דיכאון, בכי והתקפי זעם.
אחת המסקנות מהתנהגות הסוהרים בניסוי היתה שבני אדם נוטים לפתח דפוסי התנהגות כפי שמצופה מהם במסגרת הקבוצה שבה הם חברים.
המערכת והאנשים שמקיפים אותנו משפיעים עלינו בציפיותיהם, בין אם אנחנו מודעים לכך ובין אם לאו.
אם האנשים סביבך יצפו ממך לקנות לואי ויטון, להחליף עבודה בכל 3 שנים או להביא ילדים לפני גיל 25, סיכוי גדול שזה מה שתעשה.
אנחנו משוכנעים שאם לא נעמוד בציפיות, זה יהיה כרוך בסיכון להשאר מחוץ לקבוצה.
אז אם אנחנו רוצים לתרום יותר לסביבה, נצטרך להקיף את עצמנו באנשים שמצפים מאיתנו לעשות את זה. ואם אנחנו רוצים להיות יותר צנועים, כדאי להקיף את עצמנו באנשים שמצפים מאיתנו להתנהג כך.
תקיפו את עצמכם באנשים שמצפים מכם לעשות מה שאתם שואפים.