המשבר.

שריר מתחיל לגדול רק כשמופעל עליו עומס חריג.

אם נרים משקולות במשך דקה, השריר יתחיל לגדול רק כשהוא מגיע לקצה היכולת, וזה קורה בשניות האחרונות של המאמץ.

רוב האנשים מפסיקים רגע לפני שמגיעים לשלב הזה, כי זה השלב שבו כבר כואב. 

*******

פאול וולפסקהל היה תעשיין יהודי-גרמני וחובב מתמטיקה שהתאהב בצעירה, אך היא דחתה אותו שוב ושוב.

אחרי שנכנס לדיכאון הוא החליט להתאבד, וקבע לעשות את זה בירייה בראשו בשעת חצות בדיוק.

עד שעת ההתאבדות הוא החליט להעביר כמה שעות בספריה שלו.

*******

מתי רצים פורשים במהלך ריצת מרתון?

אף אחד לא פורש בקילומטר הראשון, כמובן, כי הריצה רק התחילה. וגם בקילומטר האחרון לא פורשים, כי מהנקודה הזו כבר רואים את קו הסיום.

הנתונים מראים שרוב הפורשים, עושים את זה בקילומטר ה 32 (המייל ה 20).

*******

המשבר.

כל מי שעושה תהליך כלשהו, כמו שינוי קריירה, פתיחת עסק או רצון לייצר הרגל חדש, עובר 4 שלבים עיקריים:

שלב #1

אופטימיות לא מבוססת- זה השלב שהרעיון שלנו נראה מבטיח. הכל נראה ורוד. הדברים עובדים מושלם בראש. ״אנשים יעופו על זה״ אנחנו אומרים.

שלב #2

פסימיות מבוססת- נפגשנו עם השטח. זה נראה יותר מסובך עכשיו, חלק מהדברים שתכננו לא עובדים. זה לא כיף כמו שחשבנו, אנשים לא עוזרים לנו, ורוב האנשים לא מתלהבים ממה שאני עושה.

שלב #3

המשבר- המצב קשה. הרעיון נראה אבוד. אף אחד לא רוצה להשקיע בנו. הכסף עומד להגמר. ״אין סיכוי שאצליח לרוץ חצי מרתון.״ אנחנו מבינים שזה כנראה לא זה. זה השלב שבו הרוב מוותרים.

שלב #4

הצלחה- מי שצלח את המשבר והצליח להתעלות, מגיע לכאן.

רוב האנשים, ברוב התהליכים, עוברים את אותם שלבים.

*******

איך נראה המשבר?

בשנת 2018 קראתי שמדיטציה עוזרת לחוות שלווה וריכוז לאורך היום. זה מה שהייתי מריך באותם ימים, והחלטתי לנסות. 

אחרי חודש של נסיונות לא הרגשתי כלום. גם לא אחרי חודשיים. ״חרטא, בזבוז זמן״ אמרתי. אחרי חצי שנה שלא הרגשתי שום שינוי הבנתי שזה לא זה ועדיף להפסיק. 

*******

אבל לא הפסקתי. 

נזכרתי שקראתי על כך שנשימות עמוקות עוזרות לגוף לייצר כדוריות דם לבנות, מה שמחזק את המערכת החיסונית.

חשבתי שאם לא אהיה רגוע יותר, אולי אהיה בריא יותר.

המשכתי למדוט, ואחרי כמה חודשים החלו להופיע סימנים של חדות כמו שלא הכרתי לפני כן, שלווה מדהימה התחילה לעבור בגוף בחלקים מהיום, וחוויתי ריכוז שאיפשר לי להיות הרבה יותר יצירתי.

״זה פאקינג עובד!!!״

*******

בזמן שישב בספרייה, כמה שעות לפני שעת ההתאבדות, נתקל וולפסקהל בסוגיה מתמטית ידועה וקשה לפיצוח- ׳המשפט האחרון של פרמה׳. 

הוא היה כה שקוע בבעיה, עד שבלי שהרגיש חלפה שעת חצות, וההתאבדות נשכחה.

וולפסקהל ׳ניצל׳, כך האגדה מספרת, מה שלימים גם תרם לפתרון אותה בעיה מתמטית.

*******

העובדה שיש איזשהי תכלית שקורית מאחורי הקלעים, גם אם אני מצליח רק לדמיין אותה, עזרה לי להמשיך במדיטציה.

בדומה לרצי המרתון שרואים את קו הסיום, ראיתי בעיני רוחי את המערכת החיסונית שלי מייצרת כדורי דם לבנות. זה עזר לי לא לפרוש כשנתקלתי במשבר.

וולפסקהל נתקל באתגר מחשבתי שלא עזב את

מוחו. משהו שהרגיש שהוא חייב לפתור. שאי אפשר לעזוב עכשיו.

*******

העיקר, שיהיה משהו מוחשי מול העיניים.

מה עוזר לנו לא לפרוש במשבר?

המחשבה שזה חשוב. כשאנחנו עושים עבודה שאנחנו חושבים שהיא חשובה, זה נותן לנו דרייב.

מחשבה על מטרה, יעד, אנשים שמחכים לתוצר שלנו, הזדמנות שאנחנו מאמינים שמחכה מעבר לפינה, משהו שמעצבן אותנו, סיבה לעשות משהו. 

עבור רצי מרתון זה קו הסיום והמשפחה שמחכה בסוף. עבור וולפסקהל זה היה אתגר מחשבתי שלא הניח את דעתו. 

אם רוצים לא לוותר, כדאי להציב משהו מוחשי, משהו שאפשר לפחות לדמיין מול העיניים.

*******

כשעושים פעולה משהו מתחולל, משהו קורה מאחורי הקלעים, יש לזה אימפקט, השאלה היא אם אנחנו מסוגלים לדמיין את זה.

אנג׳לה דקווארט קראה לזה ׳גריט׳, וזו הדרך הכי טובה כנראה לצלוח את שלב המשבר כשעוברים תהליך של שינוי.

עדיף לעשות משהו מאשר לא לעשות כלום, גם אם זה נראה קטן כמו לייצר כדוריות דם לבנות.

מעניין? מוזמנים לשתף…

פוסטים נוספים

רוצה להעמיק בהבנה?

קצת עליי...

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

Thank You For Submit the Form