למה שנשים ירצו ללדת שוב? ואיך זה עוזר להעלות את הסיכוי שיהיה לנו יום טוב?

במאי הקולנוע ג׳ורג׳ לוקאס אמר פעם: ״הסוד ליצירת סרט טוב הוא פתיחה מעולה, סיום מעולה, ורק לא לפשל באמצע.״
כלומר מה שחשוב זה מה שקורה בהתחלה ובסוף, את כל השאר אנשים לא זוכרים.

אוקיי, מה זה קשור ללידה?

בניסוי שביצע הפרופסור דן אריאלי יחד עם רופאים בבית החולים בילינסון, הם בדקו איך נשים מעריכות את רמת הכאב במהלך הלידה, ואיך הן זוכרות אותו לאחר מכן.
הם ביקשו מ 320 יולדות למלא שאלון שבו הן מדווחות על רמת הכאב (בין 1 ל 100) במהלך הלידה, ושאלון נוסף שבוחן את ׳זכרון הכאב׳ יומיים לאחר תום הלידה.

הממצאים בניסוי הראו שנשים נוטות לזכור את רמת הכאב על סמך שתי נקודות זמן: רגע השיא של הכאב בלידה, ורגע הסיום שלה.
הממוצע של רמת הכאב בשתי נקודות אלה, הוא המייצג הטוב ביותר למה שנשים יזכרו מהלידה.

זו הסיבה שכמות הורמוני האנדורפינים שמקלים על הכאב הוא הגבוה ביותר בשיא הלידה ובסיומה. הגוף רוצה שנזכור את הלידה כחוויה טובה ככל האפשר, מה שיעלה את הסיכוי שנרצה לעשות את זה שוב.

אז אם על פי המחקר של דן אריאלי ודבריו של ג'ורג' לוקאס, הזכרון שלנו מורכב מנקודות ספציפיות באירוע (התחלה וסוף של סרט, רגע השיא והסיום של לידה), זה יכול לעזור לנו להרגיש טוב יותר בסופו של כל יום.

איך?
אם נתחיל את היום ונסיים אותו בלעשות משהו שאנחנו אוהבים.

מה יקרה אם במקום להתחיל ולסיים את היום עם מטלות לא מהנות במיוחד (הכנת סנדביצ'ים לילדים בבוקר והכנת מצגת לעבודה בערב), נתחיל ונסיים אותו עם מה שאנחנו כן אוהבים (למשל קריאה בספר או ביצוע מדיטציה)?

מה הסיכוי שזה יהפוך את הזכרון שלנו מאותו יום לחיובי? אולי כך, בדומה ללידה, הגוף ישתכנע שהוא רוצה עוד יום כזה…

מעניין? מוזמנים לשתף…

פוסטים נוספים

רוצה להעמיק בהבנה?

קצת עליי...

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

Thank You For Submit the Form