המנטור ג׳ים רוהן סיפר שבגיל 25, אחרי כמה שנים של עבודה קשה, הוא נתקל במשפט:
“Learn to work harder on your self, than you do on your job.”
״מאותו רגע הכל השתנה.״ אמר רוהן.
***
נתחיל מהסוף.
בעוד 10 ימים אעזוב את החברה שייסדתי לפני 7.5 שנים. השנים המוצלחות בחיי.
כשלצידי שותף מדהים, חברה רווחית, צומחת משנה לשנה, קורונה כשנות שיא. הצלחה.
אבל אם לשפוט על פי המשפט של ג׳ים רוהן, חלק גדול מהזמן דווקא נכשלתי.
***
ההתחלה.
בשנים הראשונות השקעתי כל דקה פנויה בידע המקצועי שלי, עבדתי בלי סוף על הסקילס המקצועיים והתוצאות שהלקוחות שלי ציפו לקבל. הפכתי למקצוען. הרגשתי מעולה.
אבל אז התחלתי להרגיש את מה שאנשים מרגישים כשהם מצליחים במשהו. התחושה של חוסר הסיפוק, ההרגשה של יום בלי משמעות, של החיפוש הלא נגמר של תכלית.
התחלתי להכנס לדכדוך ארוך.
גיליתי שהסיבה להרגשה הזו היא העובדה שעבדתי בתפקיד הרשמי שלי הרבה יותר מאשר בתפקיד הלא-רשמי.
***
מאותו רגע הכל השתנה.
הבנתי שהתכונה החזקה שלי היא לחבר בין אנשים, ויצרתי כלים שמאפשרים להם לתקשר ביניהם ולהניע אותם.
למדתי שהיכולת שלי לבנות דו״חות טובים לא בנויה על יכולת טכנית (שבה הייתי חלש), אלא על סקילס של סטוריטלינג שמכוון את הפוקוס בפגישות.
למדתי שהתפקיד הרשמי שלי הוא לספק ללקוח תוצאות, אבל התפקיד הלא-רשמי הוא להעניק לו תחושת שליטה.
הבנתי שהיכולת החזקה שלי להכנס לנעליים של מישהו אחר מאפשרת לי לראות צרכים לפני כולם.
גיליתי את איזור הגאונות שלי. התחלתי להתמקד בתפקיד הלא-רשמי שלי.
***
וזה מה שאני מציע לכם היום.
לכל אלה שאוהבים את העבודה שלהם, ובמקום שהיא תמלא אותם הם מרגישים מרוקנים בסוף היום.
לכל אלה שרוצים לגלות מה עושה אותם מיוחדים בארגון.
לכל אלה שרוצים להשאר למעלה גם אחרי שהם חווים הצלחה.
לכל אלה ששקלו להתפטר בשנה האחרונה…
אני מזמין אתכם להצטרף למסע שבו לומדים איך למצוא את התפקיד הלא-רשמי ומה צריך לעשות כדי להתחיל לעבוד בו.
מעניין אתכם? מתחילים פה: